סיפור חיי

שמי לאה מיכלסון לבית ליפשיץ. לודז' במרכז פולין היא עיר הולדתי.

 

משחר ימי חונכתי לאהבת ארץ ישראל ותשומת לב מיוחדת הוקדשה ללימוד ולשימוש בשפה העברית.


בשנת 1938 החליטו הורי לשלוח אותי ארצה, במחשבה שהם יגיעו במהרה אחרי. הודות להחלטה זו ולעוז רוחם, ניצלתי מהשואה. לפני עלייתי, כתב לי אבי: "על סף בית הוריך, באה העת, הגיעה השעה גם עלייתך באה, הגשימי ועלי לשלום". אימי כתבה בפולנית "אהבי תמיד את הטוב, היפיפה והנעלה". 

 

עליתי לבית ספר חקלאי "בן-שמן " במסגרת עליית הנוער. לאחר סיום ביה"ס, נשלחתי להדריך ילדים ונוער באיזור חיפה. בעולם מנוכר, בודדה, בלא יד מכוונת, ניווטתי עצמי לדרך היציבות. הקמתי משפחה, ילדתי שלוש בנות לתפארת, ובמקביל למדתי, התפתחתי ויצרתי. שילבתי לימוד ויצירה בקורסים אוניברסיטאים ובמכון "אבני"  לאמנות בת"א.


בנוסף להיותי פסלת וציירת, הוצאתי 11 ספרי שירה בהוצאה עצמית. בשירתי אני מקפידה להגיב על אירועים אקטואליים בעיר, במדינה ובעולם. מרבית שירי התפרסמו בעיתונות המקומית בערד.


הכאב והיגון על הורי ואחי שנספו בשואה, מות אישי ובתי הבכורה, לא גרעו מן האופטימיות, האמונה והתקווה שהינם נר לרגלי.

© 2014 by Itaip / Proudly created with Wix.com

  • Facebook Classic
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now